מפרשים:
1 המוסר דין על חברו. כגון דאיכא דינא בארעא:
2 שלשה צריכין רחמים. נפקא לן מינה לאפושי ברחמי תמיד ובכל עת:
3 כל חלום ולא טוות. כל חלום רע שאדם רואה יש לדאוג עליו חוץ מחלום שראה אחר התענית לפי שישב בתענית ונצטער מחמת העינוי יראה חלום רע כדאמרינן לעיל בפרק אין עומדין וכן לחלום טוב שאין אדם רואה חלום טוב אלא מתוך דברי שמחה:
4 יטיבנו בפני ג'. אע"ג דאמרי' לעיל כל חלמא דלא מפשר כאגרתא דלא מקריא מ"מ יש לדאוג ממנו וצריך הטבה:
5 שבע זימנין ליגזרון עלך. כך הוא לשון הלחש שיש לומר שבע זמנין וי"א שאינו מן הלחש אלא קאי אדלעיל ולימא להו ולימרו ליה כלומר שבע פעמים יאמר הוא וישיבו לו, ולא משמע הכי מדכתיב בתר שבע זמנין מן שמיא ליגזרו עלך:
6 עשרים וארבעה פותרי חלומות היו בירושלים. נראה שהדבר תלוי בשעה ובמזל שנולד בו האדם שפותרין חלומותיו ומתקיימים ולא הכל ברוב חכמתו ואלו נולדו במזל לפתור חלומות: